New Page 1

אריאל שרון - מלחמת העצמאות

בכ"ט בנובמבר, 1947, המועצה הכללית של האו"ם מאשרת את תוכנית החלוקה של פלשתינה. השמחה בציבור היהודי מהולה במתח גובר לקראת סיום המנדט הבריטי.

אריאל שרון הצעיר מתמנה לפקד על מחלקת נוטרים. משימתו: להציב מארבים לבדואים המסתננים ליישובים יהודיים ופוגעים בנפש וברכוש.

עם פרוץ מלחמת העצמאות, מתמנה אריאל שרון למפקד מחלקה בחטיבת אלכסנדרוני של צה"ל. אריאל שרון זוכה להערצת חייליו והערכת מפקדיו הודות לתכונותיו הפיקודיות: קור רוח, קריאה נכונה של שדה הקרב, האומץ להסתער על האויב.

צבאות ערב פולשים למדינת ישראל שזה עתה הכריזה על עצמאותה. אריאל שרון משתתף בפעולות שמטרתן לבלום את התקדמות צבא עיראק.

ב- 24 במאי 1948 מתקיים מבצע בן נון שמטרתו להשתלט על מוצב משטרת לטרון המוחזק על ידי חיילי הלגיון הערבי הירדני. ביום המבצע מתקבץ כוח גדול של חיילי רגלים וכלי רכב משוריינים בקיבוץ חולדה. על אריאל שרון מוטל להוביל את כוח החלוץ, אף כי ידו נתונה בגבס בשל תאונת דרכים בה היה מעורב כמה ימים קודם לפתיחת המבצע.

אריאל שרון מוביל את מחלקתו אל שדה הקרב אך תוכנית התקיפה משתבשת כבר בשלביה הראשונים. הכוח מבקש להתקדם בחסות החשכה אך לפתע מאיר את השמיים נור שנורה על ידי חיילי הלגיון. חיילי הכוח משתופפים ולאחר זמן מה ממשיכים בתנועה. הם חוצים את הכביש המוביל לירושלים ומתמקמים בעמדות למרגלות הגבעה שבפסגתה עומד מוצב המשטרה שעליו הם אמורים להשתלט. את העמק מכסה ערפל כבד. כאשר הערפל מתפוגג נפתחת על אריאל שרון ומחלקתו אש עזה ומדויקת שגורמת לנפעים ולא מאפשרת להם להתקדם. שרון מורה למפעיל המרגמה עזריאל שבח לירות מרגמה לעבר המוצב. עזריאל מתרומם כדי לטעון את המרגמה ונפגע ונהרג במקום. עיקר הנפגעים ממכת האש של האויב הם במחלקתו של אריאל שרון. בנקודה זו מתחילה אנדרלמוסיה. החיילים נסים כדי לתפוס מחסה. השחר עולה.

אשר לוי, מפקד הפלוגה שאליה שייכת מחלקתו של אריאל שרון, מחליט להעביר את כוחותיו לגבעה סמוכה בניסיון להימלט מהתופת ולהתארגן מחדש. לוי מורה לשרון לחפות עליו בזמן שהוא מבצע את הדילוג עם שתי המחלקות האחרות. אריאל שרון וחייליו שוכבים על המדרון הסלעי. חלק מהחיילים פצועים. ממקומו, רואה אריאל שרון רק גזרה צרה של שדה הקרב. בשעה 07:00 מגיע מניין ההרוגים במחלקתו של שרון בלבד לשמונה. מכשיר הקשר שלו נפגע וכתוצאה מכך מושבת. הוא מנסה לשלוח חיילים אל מפקד הפלוגה, לוי, בניסיון ליצור איתו קשר, אך האש שנורית על ידי החיילים הירדנים היא חזקה מדי בכדי לאפשר זאת. בשעה שמונה בבוקר חיילים ירדנים מתחילים להסתער לעברם בצווחות מקפיאות דם. אריאל שרון וחייליו נסוגים אט אט תוך ספיגת פגיעות ואבידות.

בהתאם להחלטתו, פורס מפקד הפלוגה, אשר לוי, את המחלקות האחרות על גבעה סמוכה אך חלק מהחיילים נותרים פצועים בשדה הקרב. כאשר מגיע תורו של אריאל שרון להניע את חיילי מחלקתו אל מחוץ לשדה הקרב הוא קולט שהוא וחייליו ששרדו את האש מוקפים בחיילי אויב וכי אין באפשרותו לקבל סיוע כלשהו. אריאל שרון וחייליו נותרים בעמק, שומרים על פרופיל נמוך. מטרתם היחידה כעת היא לשרוד.

בשעת צהריים מגיחים מטוסי קרב עיראקיים ומפציצים את העמק בו מסתתרים אריאל שרון וחייליו. השדות סביבם מתלקחים.

אש האויב ממשיכה. אריאל שרון נפגע בבטנו. הכדור פוער את פצע היציאה בירכו. למזלו של שרון לא נפגע כלי דם גדול והוא מצליח להישאר בהכרה ולהמשיך לתפקד. אך שרון וחייליו לכודים ללא פתח מילוט, מנותקים מהכוחות האחרים.

להבות אש מתחילות לסגור עליהם מכל עבר. חום האש מוסיף על חום הקיץ הכבד. המצוקה של אריאל שרון וחייליו גוברת. המים והתחמושת הולכים ואוזלים. חיילים פצועים נאנקים מכאב ומתחננים למים. ככל שנוקפות הדקות, החום העצום, ההתייבשות, הכאב, חוסר התקווה, כל אלה הופכים את החיילים אט אט לאפאתים. אף על פי כן אריאל שרון, הפצוע והמדמם, מצליח לשמור על תקווה ואומר דברי עידוד לחייליו.

בצהרי היום נפסקת האש של חיילי הלגיון הערבי הירדני.
אריאל שרון מביט סביבו בתקווה שזו ההזדמנות להיחלץ משדה הקרב. הוא רואה לתדהמתו המוני ערבים נוהרים אל השדות הסמוכים .

אריאל שרון מורה לחייליו להימלט מהעמק. בתוך דקות השדות מתמלאים בחיילי הלגיון הערבי הירדני המחפשים שלל. החיילים הנותרים ממחלקתו של אריאל שרון מנסים לזחול מערבה בניסיון להימלט מהשדות הבוערים.
הצמא קשה. אריאל שרון מרגיש שאם לא ישתה, לא ישרוד. אך מים לא נותרו. שרון מוצא שלולית בוצית ושותה ממנה לרוויה על אף הסלידה הטבעית. מאמץ הנסיגה קשה מנשוא עבורו.

כמה מחייליו של שרון מתמוטטים במהלך הנסיגה ומבקשים שיניחו להם. אריאל שרון מקבל החלטה קשה - הוא מורה להשאיר בשדה הקרב את החיילים הפצועים כדי להציל לפחות כמה חיילים. חייליו נמלטים בכיוונים שונים, כל אחד לגורלו.

ברכיו של שרון נפגעות קשה שכן הוא לובש מכנסיים קצרים. לאחר זמן מה, אריאל שרון מתמוטט. בסמוך לשרון זוחל חייל ממחלקתו, טירון שגויס יומיים קודם לכן. שרון מביט בטירון ורואה שהלסת שלו מרוטשת כליל. הטירון בוחר לסייע לשרון למרות שמאות חיילי לגיון הולכים ומתקרבים אליהם. הטירון תומך באריאל שרון, וכך הם מתקדמים בייסורים ובקצב אטי מאוד לעבר קיבוץ חולדה. בדרכם הם רואים את משה לנצט, הסמ"פ של אשר לוי. לנצט נושא את שרון על כתפיו אך לאחר דקות ספורות העייפות ומשקלו של שרון מכריעים אותו והוא קורס. למזלם, חולף במקום כעבור זמן קצר רכב צה"ל משוריין וכך הם ניצלים.

15 חיילים ממחלקתו של אריאל שרון נהרגים בקרב, 11 נפצעים ו- 5 נופלים בשבי.

אריאל שרון מתאשפז בבית החולים הדסה בתל אביב. במהלך החלמתו ושיקומו הוא חש אשם על שנטש חיילים פצועים בשדה הקרב. הוא נמלא כעס על הפיקוד הגבוה של צה"ל בגין חוסר התכנון והעדר המודיעין שהוביל לתוצאות הקשות של מבצע בן נון.

קרב לטרון משפיע קשות על אריאל שרון בעיקר בשל העובדה שנקלע למצב שבו לא נותרה לו ברירה אלא להותיר חיילים פצועים בשדה הקרב.

שנים אחר כך יכתוב אריאל שרון כי במהלך השעות הארוכות בהן שכב בעמק עם חייליו, כוחות צה"ליים ככל הנראה ירו לעבר מקורות האש בניסיון לחפות על נסיגת מחלקתו אלא שההוראה לסגת לא הגיעה אליו. כאשר הבין את חומרת המצב בשדה הקרב נתן על דעתו את ההוראה לסגת והורה לחייליו לאן לסגת.

עם החלמתו מפצעיו, חוזר אריאל שרון אל יחידת הסיור שלו.

ב- 28 בדצמבר 1948 נשלחת חטיבת אלכסנדרוני, אליה משתייך אריאל שרון, לפרוץ מוצב מצרי בעיראק-אלמנשיה, כחלק ממבצע רחב היקף שמטרתו להשתלט על מתחם כיס פלוג'ה המוחזק על ידי המצרים. החטיבה נכשלת גם במשימה זו.
בתום המלחמה, מפקד חטיבת אלכסנדרוני, בן ציון פרידן, מבקש מהקצין הצעיר אריאל שרון להישאר בצה"ל ולסייע בארגון מחדש של החטיבה ובהפקת הלקחים מהמשגים שנעשו במלחמה. אריאל שרון מקבל את ההצעה.
כעבור זמן מה מתקדם אריאל שרון וממונה למפקד פלוגה של עולים חדשים חסרי רקע צבאי וחסרי משמעת. שרון נוהג בהם ביד קשה ולבסוף זוכה ליחס של כבוד מצידם.
בהמשך הוא מתמנה לפקד על פלוגת הסיור של חטיבת גולני.