New Page 1

אריאל שרון: אבי ההתנחלויות

על פעילותו של אריאל שרון להקמת התנחלויות ועל חלקו בתהליך השלום עם מצרים

עוד בשלהי מלחמת ששת הימים, בהיותו מפקד אוגדה בצה"ל, מתחיל אריאל שרון לקדם את חזון ההתנחלויות שלו. הוא מורה להעביר את בסיס ההדרכה של חיל הרגלים ולמקם אותו ליד בסיס ירדני בשכם.

בהמשך, בתפקידו כראש אגף ההדרכה הוא ממשיך להעביר בסיסי הדרכה של צה"ל ויוצר למעשה את התשתית להקמת ההתנחלויות היהודיות ביהודה ושומרון.

מיד לאחר הבחירות בקיץ 1977,
אריאל שרון, שר החקלאות, פותח בפעילות נמרצת לתכנון והקמה של התנחלויות ביהודה ושומרון, תוך תיאום עם חנן פורת מגוש אמונים. אריאל שרון שואף להגיע למצב שבו המתנחלים יתערבבו באוכלוסיה הערבית בגדה המערבית כך שלא ניתן יהיה להפרידם בעתיד. מנחם בגין ושרון מאמצים למעשה את התפיסה לפיה השטחים שכבשה ישראל בשנת 1967, הגדה המערבית, עזה ומזרח ירושלים, הם שטחים ישראליים משוחררים.

בשנת 1977 מתחיל יישום תוכנית ההתנחלויות. 12 התנחלויות של גוש אמונים עולות על הקרקע. מיקום ההתנחלויות חופף בעיקרו את המיקום של הבסיסים הצה"ליים שהעביר אריאל שרון אל השטחים.

במהלך הקריירה הפוליטית שלו, אריאל שרון מקים בתקופה של 20 שנה יותר מ- 100 התנחלויות ברחבי הגדה המערבית ועזה, וכן עשרות יישובים בגליל. אריאל שרון יסביר לימים כי לדעתו ההתנחלויות הן מה שקובע את גורל העם היהודי בארץ ישראל. לדבריו, החשיבות המרכזית של ההתנחלויות ביהודה ובשומרון היא היסטורית, שכן ארץ ישראל היא מולדתו של העם היהודי, והיות העם חדור בהכרת זכויותיו, כמרכיב חיוני של ביטחון, תלויה בראש ובראשונה בכך שהעם חי במקום השייך לו. אריאל שרון מודה כי לאורך שנים רבות סבר בטעות כי חשיבות ההתנחלויות נעוצה בראש ובראשונה בתרומתן לביטחון המדינה אך הבין לבסוף כי הטעם הביטחוני נתון לוויכוח ואילו הטעם ההיסטורי תקף תמיד ומכאן חשיבותו המכרעת.

פעילותו הנמרצת של אריאל שרון להקמת התנחלויות גורמת לו להיות מזוהה בתור אבי תנועת ההתנחלות. הוא מניע את המתנחלים ומלווה אותם לאורך הדרך.

ב- 19 בנובמבר 1977 נשיא מצרים אנואר סאדאת נוחת בישראל ופותח במשא ומתן לשלום בין ישראל למצרים. אריאל שרון מספר כי עם נחיתתו של סאדאת הם החליפו מספר משפטים בנוגע לחלקו של שרון במלחמת יום הכיפורים. שרון מתאר את סאדאת כאיש של חזון שהשיחות עמו נסובו בעיקר על העתיד. בין אריאל שרון לאנואר סאדאת נוצר קשר מיוחד על רקע העניין המשותף שלהם בחקלאות ובפיתוח שיטות עיבוד והשקיה מודרניות. ההערכה של אריאל שרון לסאדאת היא רבה בשל כך שאריאל שרון רואה בסאדאת פטריוט מצרי גאה המוקיר את ערך האדמה. שרון רואה בכך רגש טבעי ומצר על כך שישראלים רבים אינם חשים את אותו רגש שסאדאת חדור בו, רגש הקדושה שיש להיסטוריה של אדמת ישראל.

כחודש לאחר ביקורו הדרמטי של סאדאת מציגים ראש הממשלה מנחם בגין ושר החוץ משה דיין לממשלה את תוכנית השלום שהוגשה למצרים, תוכנית הכוללת נסיגה מלאה מסיני בתוך שנים ספורות. אריאל שרון מתנגד תחילה לתוכנית אולם לבסוף, לאחר מסע שכנועים מצד מנחם בגין ומשה דיין, הוא מתרצה ומצביע בעדה.

פתיחת תהליך השלום עם מצרים מביא לבלימה בהקמת ההתנחלויות, שכן הממשלה מבינה שהמשך בניית ההתנחלויות בשטחים הכבושים עלול לסכן את שיחות השלום. מדיניות חדשה זו ביחס להתנחלויות מתנגשת חזיתית עם חזונו של אריאל שרון, והוא פועל לשינויה ומצליח לבסוף להביא את הממשלה לאשר הקמת שלוש התנחלויות נוספות ביהודה ושומרון והרחבת התנחלויות קיימות בצפון סיני. כעבור חודשים ספורים, איום בהתפטרות של שר הביטחון עזר וייצמן מביא את מנחם בגין להורות על הקפאת הבנייה של התנחלות בשומרון. וייצמן עושה באותה תקופה בשליחות בארצות הברית בניסיון לחלץ את שיחות השלום מהמבוי הסתום אליו הן נקלעו.

בספטמבר 1978, לאחר חודשים רבים של קיפאון במשא ומתן בין ישראל למצרים, ראש הממשלה מנחם בגין ונשיא מצרים אנואר סאדאת נפגשים בקמפ דייוויד לסבב שיחות מכריע. דרישתו הבלתי מתפשרת של סאדאת לנסיגה מלאה של ישראל מסיני מחייבת את ראש הממשלה מנחם בגין לפרק התנחלויות והוא מסתייג מכך, בעיקר נוכח הצהרתו כי לא יפרק את ימית. בסופו של דבר, בעקבות יוזמה של שר הביטחון עזר וייצמן, מתרצה אריאל שרון ויוזם שיחה עם מנחם בגין בה הוא אומר לבגין כי שלום עדיף על התנחלויות. במקביל לשיחה עם אריאל שרון, מציע צוות המשא ומתן כי הכנסת היא זו שתחליט על פירוק ההתנחלויות בסיני ולא המשלחת העושה בקמפ דייוויד. השיחה עם שרון, והעברת האחריות לקבלת ההחלטה על פירוק ההתנחלויות לכנסת, מאפשרות לראש הממשלה מנחם בגין לעשות את הצעד המכריע בדרך אל השלום. אריאל שרון תומך בפשרה בשלבים האחרונים של המשא ומתן ובכך תורם תרומה נוספת להבאת תהליך השלום לסופו החיובי. אף על פי כן כאשר הסכם השלום מובא למליאת הכנסת אריאל שרון הוא אחד משני השרים המתנגדים לו, ככל הנראה בשל כך שראש הממשלה מנחם בגין לא קיבל את דרישתו לקיים ישיבת ממשלה בנוגע לאופיה של האוטונומיה הפלסטינית בגדה המערבית וברצועת עזה.

לאחר חתימת הסכם השלום בין ישראל למצרים אריאל שרון מחדש את תנופת הקמת ההתנחלויות ולצורך כך מסייע במסגרת תפקידו למימון רכישת קרקעות ביהודה ושומרון באמצעות מתווכים ערבים.

המחלוקת סביב מדיניות ההתנחלויות, שראש הממשלה מנחם בגין דוגל בה, מביאה לבסוף להתפטרות שר החוץ משה דיין ושר הביטחון עזר וייצמן, החוששים לקריסת הסכם השלום השביר עם מצרים. עם התפטרותו של וייצמן מתפקיד שר הביטחון, אריאל שרון פועל כדי להתמנות במקומו, אך בגין בוחר להשאיר את שרון כשר חקלאות ונוטל את תיק הביטחון לעצמו, כך שהוא מכהן בתקופה זו הן כראש ממשלה והן כשר ביטחון.